ניתן לבדוק עובדתית את תנאי הזכאות ע"פ חוק הדיור הציבורי במסגרת תביעת פינוי

הרקע לתביעה :

1.                  1.                  עניינה של התביעה שלפניי בפינוי דיירים מדירת מגורים בת ארבעה חדרים, צמודת קרקע, המצויה ברח' גולומב 17 בנס ציונה (להלן: " הדירה"). הדירה מוחזקת בעבור המדינה על ידי "עמידר" החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: " התובעת").

טענות התובעת :

2.                  2.                  התובעת הינה תאגיד שהוסמך לנהל שיכונים ציבוריים מטעם מדינת ישראל. ביום 29.5.70 התקשרה התובעת בחוזה שכירות עם אביהם של הנתבעים, מר מנחם ארץ ז"ל (להלן: " הדייר החוזי"), להשכרת הדירה.

3.                  3.                  ביום 1.11.05 נפטר מר מנחם ארץ ז"ל. מאז פטירתו, מחזיקים בנכס הנתבע 1, מר יהודה ארץ (להלן: " הנתבע") ואחותו, גב' סוזי ארץ (להלן: " סוזי"). לטענת התובעת, הנתבע וסוזי מחזיקים בנכס ללא חוזה שכירות, שלא באישורה ובניגוד להוראה שניתנה להם לפנות את הדירה.

4.                  4.                  הנתבע פנה אל התובעת וביקש שיוכר כ"דייר ממשיך" מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998 (להלן: " חוק הדיור הציבורי"). ביום 26.6.07. בקשת הנתבע נדחתה על ידי וועדת האכלוס, היא הגוף המינהלי המופקד על הקניית זכויות בדיור הציבורי, מטעם התובעת.

הטעם לדחיית הבקשה היה, שעל פי ממצאיה של התובעת, הנתבע לא התגורר עם אביו המנוח בנכס במשך שלש שנים ברצף טרם פטירתו, כנדרש בחוק הדיור הציבורי.

5.                  5.                  הנתבע ערער על ההחלטה בפני וועדת האכלוס העליונה, בראשות נציגי מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון, אך ערעורו נדחה ביום 17.9.06. ביום 19.9.06 נודע לנתבע אודות ההחלטה, אולם הוא לא ערער עליה, היינו לא הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המוסמך.

6.                  6.                  הואיל וטענות הנתבע נדחו על ידי ועדת האיכלוס וועדת האיכלוס העליונה והנתבע לא הגיש עתירה מנהלית כנגד החלטות אלה, עליו להתכבד ולפנות את הדירה.

7.                  7.                  בכתב התביעה עתרה התובעת, בנוסף לסעד הפינוי, גם לדמי שימוש ראויים בסך 20,545 ש"ח. אציין כבר כעת, טענה זו מצאה את ביטוייה בתצהיר התובעת "כרשומה מוסדית" ולא הובאו לגביה ראיות כלשהן.

טענות הנתבעים:

8.                  8.                  לטענתו הנתבע, הוא התגורר עם אביו המנוח כל ימי חייו ולא רק בשלוש השנים שקדמו לפטירתו.

9.                  9.                  הואיל והנתבע התגורר זמן ממושך עם המנוח בדירה, הוא זכאי לזכויות כדייר ממשיך מכוח חוק הדיור הציבורי. הנתבע, לטענתו, לא נדרש לקבל אישור כלשה מהתובעת או מי מטעמה.

10.              10.              הנתבע אפשר לסוזי להתגורר עימו בנכס מכוח זכויותיו כדייר ממשיך ואף מעצם היותה אחותו. סוזי לא הגישה תצהיר או עדות כלשהי מטעמה, אם כי במהלך הדיון הוצגו לפני הסברים מניחים את הדעת בדבר נסיבות אישיות קשות ויוצאות דופן, שיכולות להצדיק את אי-העדתה לפניי [ראו נספח ב' למוצגי הנתבע - תסקיר שירות הרווחה בעיריית נס ציונה].

11.              11.              לטענת הנתבע, הוא שילם לתובעת את דמי השכירות עבור הדירה עבור ארבעת החודשים לאחר פטירת האב, היינו מחודש דצמבר 2005 ועד חודש מרץ 2006.

12.              12.              במהלך הדיון נשמעו לפניי העדים הבאים:

מטעם התובעת העידה - רכזת השטח, גב' ריקי הראל (להלן: " גב' הראל").

מטעם הנתבעים העידו - הנתבע 1, יהודה ארץ (להלן: " הנתבע"), הידועה בציבור של האב המנוח גב' רינה מלינגר (להלן: " רינה"), ושכניו של התובע: מר גלבר זאב (להלן: " זאב") מר אברהם מזרחי (להלן: " אברהם"), מר עובדיה נחשולי (להלן: " עובדיה") ומר שניר מנחם (להלן: " שניר").

דיון: